מהי סאנקיה? מהי פראקריטי? מהו פורושה? ומה הקשר בין סאנקיה ליוגה?
עודכן: לפני שעתיים (2)
סאנקיה, היא אחת האסכולות המרכזיות בפילוסופיה ההודית ואחת המסורות החשובות להבנת התשתית הפילוסופית של היוגה הקלאסית. במרכז השיטה עומדת הבחנה בין שני עקרונות יסוד: פראקריטי, העיקרון היצרני והמשתנה שממנו מתפתחים כל מרכיבי המציאות, ובכללם הגוף והמערכת המנטלית; ופורושה, עקרון המודעות הטהורה, שאינו משתנה ואינו פועל.
פראקריטי כוללת את החומר הפיזי ואת המערכת המנטלית. לפי הסאנקיה, הגוף, החושים, המחשבות, הרגשות, הזיכרונות, תחושת העצמי והפעילות המנטלית כולה שייכים לפראקריטי. מכאן נובעת אחת התובנות המרכזיות של הסאנקיה ובעקבותיה של היוגה הקלאסית בחיבורו של פטנג'לי: המערכת המנטלית שאנו חווים כמי שאנחנו אינה המודעות הטהורה.
מטרת הדרך הפילוסופית של הסאנקיה היא לפתח הבחנה הולכת ומתחדדת בין שני העקרונות. הבחנה זו נקראת ויווקה, והיא עומדת בבסיס תהליך השחרור המכונה קאיווליה. במובן זה, הסאנקיה מספקת מסגרת מטאפיזית להבנת האדם, ואילו היוגה הקלאסית מפתחת דרך מעשית שבאמצעותה ניתן להביא את ההבחנה הזאת לידי מימוש. במאמר הזה אני אנסה לעשות סדר בין ערבוב מושגי שקיים בין הסאנקיה לתאוריות מודרניות ובין סאנקיה לוודנטה ואענה על שאלות נפוצות בהקשר של פילוסופיית הסאנקיה.
מהי סאנקיה?
המילה סאנקיה (Sāṅkhya) מגיעה מהשורש הסנסקריטי khyā√, שפירושו "למנות", "לספור". מן השורש הזה נוצר המונח saṅkhyā, שפירושו "מנייה", "ספירה" או "חישוב". השם סאנקיה קשור לרעיון של מנייה וניתוח שיטתי של עקרונות המציאות. הסאנקיה מבקשת למפות באופן שיטתי את מרכיבי המציאות ואת היחסים ביניהם. אחד המאפיינים המובהקים שלה הוא הניסיון להבין את המציאות באמצעות מספר מוגדר של עקרונות יסוד, המכונים טטוות.
החיבור הקלאסי המרכזי של המסורת ששרד בידינו הוא סאנקיה קאריקה, חיבורו של אישוורקרישנה, המתוארך בדרך כלל למאות הראשונות לספירה וככל הנראה נכתב במאה השלישית-רביעית לספירה. אישוורקרישנה מציג את חיבורו כתמצות של מסורת קדומה יותר, שחלק מכתביה אינם בידינו כיום. חיבור עתיק זה מיוחס במסורת ההודית לחכם פנצ'אשיקה (Pañcaśikha) ואישוורקרישנה מעיד במפורש בקאריקה שלו כי יצירתו נועדה להיות תמצית מסודרת ונאמנה של השאשטי-טנטרה. השאשטי־טנטרה עצמו לא שרד כחיבור שלם. תוכנו מוכר לנו באופן חלקי מתוך עדויות של חיבורים ופרשנים מאוחרים יותר, ובהם טקסטים כמו גאודפאדבהאשיה, יוקטידיפיקה והסאנקיה־טטווה־קאומודי של ואצ'ספטי מישרה.
הסאנקיה לא צמחה בוואקום אינטלקטואלי והייתה מוקד לוויכוחים סוערים. בעוד שהיוגה אימצה את המבנה הדואליסטי שלה, מסורות אחרות התעמתו איתה. באבידהמה (Abhidhamma) הבודהיסטית, למשל, נדחתה לחלוטין התפיסה של עצמי נצחי ובלתי משתנה. מאוחר יותר, מסורות האדוויטה ודאנטה התווכחו עם הסאנקיה בוויכוח פילוסופי חריף שהפך לאחד הפולמוסים המרכזיים בתולדות הפילוסופיה ההודית. הוגה האדוויטה המפורסם, שנקראצ'אריה, ראה בסאנקיה את יריבתו הפילוסופית המרכזית, ובפירושו לברהמה סוטרה התעמת איתה באופן פעיל.
הסאנקיה היא בראש ובראשונה מערכת מטאפיזית ואנליטית. היא מבקשת להבין ממה מורכבת המציאות, כיצד מתפתחים העולם והאדם, כיצד פועלת המערכת המנטלית ומה מאפשר את השחרור מן הסבל. נקודת המוצא שלה היא שאלה מעשית מאוד: מדוע האדם סובל, וכיצד ניתן להשתחרר מן הסבל באופן שאינו זמני?
בקאריקה הראשונה של סאנקיה קאריקה כותב אישוורקרישנה:
duḥkha-trayābhighātāj jijñāsā tad-abhighātake hetau | dṛṣṭe sāpārthā cennaikāntātyantato 'bhāvāt || 1 ||
מתוך הפגיעה שמסב הסבל המחולק לשלוש מתעוררת השאיפה לדעת את האמצעי להסרתו. אם יאמרו שהחקירה מיותרת משום שקיימים אמצעים נראים להקלה על הסבל, אין הדבר כך, שכן הם אינם מוחלטים ואינם סופיים.
הסאנקיה, אם כן, אינה מתחילה במיפוי מופשט של היקום. החקירה המטאפיזית שלה נובעת מן הניסיון להבין את הסבל ואת האפשרות להשתחרר ממנו. מנקודה זו מפתחת הסאנקיה מערכת מפורטת של ניתוח המציאות ושל מקומו של האדם בתוכה ומחלקת את המציאות ל-25 עקרונות.
מהם 25 העקרונות של הסאנקיה?
אחד המאפיינים המרכזיים של הסאנקיה הוא המיפוי השיטתי של המציאות באמצעות עשרים וחמש טטוות. עשרים וארבע מהן שייכות לתחום הפראקריטי, ואילו הפורושה הוא העיקרון העשרים וחמישה, הנבדל מן הפראקריטי. העיקרון הראשון הוא פראקריטי. פרקריטי היא העיקרון הראשוני שממנו מתפתחים עשרים ושלושה העקרונות האחרים. תהליך ההתפתחות כולל את הבודהי, המכונה גם מהאט, את תחושת העצמי המכונה אהאמקארה, את התודעה הבסיסית הנקראת המנאס, את חמשת החושים, את חמשת איברי הפעולה, את חמשת היסודות העדינים ואת חמשת היסודות המוחשיים.
הפורושה הוא העיקרון העשרים וחמישה. הוא אינו תוצר של הפראקריטי ואינו חוליה בתהליך ההתפתחות שלה. הוא עקרון המודעות הטהורה, שאינו משתנה ואינו פועל. לכן אפשר לתאר את המבנה הבסיסי של הסאנקיה כך: הפראקריטי כוללת את כל התהליכים והעקרונות המשתנים והמתפתחים, ואילו הפורושה הוא עקרון המודעות הנבדל מהם.
החלוקה הזאת חשובה במיוחד משום שהיא לא חופפת לחלוקה המודרנית בין גוף לנפש. בסאנקיה גם המערכת המנטלית נמצאת בתחום הפראקריטי. המחשבה, הרגש, הזיכרון, האינטלקט ותחושת העצמי הם כולם חלק מן המציאות המשתנה. לא אפרט כאן מה הן הטטוות ואיך הן פועלות היות וזה הזו דורש יותר ממבוא קצר זה.
ראו תרשים שיכול לעזור להבין את ההתפתחות של המרכיבים הללו:
מהי פראקריטי לפי הסאנקיה?
פראקריטי היא העיקרון היצרני והמשתנה של המציאות. היא מכונה גם פרדהאנה, העיקרון הראשוני. פראקריטי כוללת את מכלול התהליכים שבאמצעותם מתהווים העולם, הגוף, החושים והמערכת המנטלית. לכן היא משמשת בסאנקיה גם לתיאור הקוסמולוגיה וגם לתיאור המבנה הפסיכולוגי של האדם.
פראקריטי מוכרבת משלוש גונות או אפילו הייתי אומרת פרקריטי היא שלוש הגונות: סטווה, רג'אס וטמאס. שלוש הגונות הן שלושה עקרונות דינמיים הפועלים יחד בכל תחומי הפראקריטי. אין לראות בשלוש הגונות שלוש קטגוריות מוסריות. הן מתארות את האופן שבו פראקריטי פועלת ומתפתחת. כל תופעה המשתנה, מן העולם הפיזי ועד למצבים מנטליים, מאופיינת בשילוב מסוים של שלוש הגונות.
על פי המודל הסאנקיאני, במצבה הראשוני של פראקריטי שלוש הגונות נמצאות בשיווי משקל. כאשר שיווי המשקל מופר, מתחיל תהליך ההתפתחות שבאמצעותו מופיעים בהדרגה העקרונות המובחנים של המציאות.
כדי להבין מה בדיוק המהות של פרקריטי נפנה לטקסט עצמו. אישוורקרישנה מתאר את טבעה של פראקריטי ואת ההבדל בינה לבין הפורושה בקאריקה 11:
triguṇam aviveki viṣayaḥ sāmānyam acetanaṃ prasavadharmi |vyaktaṃ tathā pradhānaṃ tad-viparītas tathā ca pumān || 11 ||
"הנראה, וכן העיקרון הראשוני, מאופיינים בשלוש הגונות, הם מושא לידיעה, משותפים, נטולי תודעה ובעלי טבע יוצר. הפורושה הוא ההפך מכך."
הניגוד הזה עומד בלב המערכת. פראקריטי היא התחום שבו מתרחשים שינוי, תנועה והתפתחות. הפורושה הוא עקרון המודעות שאינו משתנה ואינו פועל.
מהן שלוש הגונות?
הגונות הן הבסיס הדינמי של פראקריטי. סטווה, רג'אס וטמאס הן שלושה אופני פעולה המרכיבים יחד את המציאות המשתנה. בהקשר של התודעה שלנו כאשר סטווה דומיננטית, המערכת המנטלית נוטה לבהירות, יציבות ויכולת הבחנה. כאשר רג'אס דומיננטית, הפעילות המנטלית נוטה לתנועה, דחף ואי־שקט. כאשר טמאס דומיננטית, היא נוטה לכבדות, עמימות ועייפות. מכאן ניתן להבין את חשיבותן של הגונות גם עבור היוגה. תרגול יוגי מבקש לטפח תנאים של יציבות ובהירות המאפשרים הבחנה מדויקת יותר. במונחים סאנקיאניים, מדובר בטיפוח של סטווה. אך גם הסטווה שייכת לפראקריטי. לכן היא אינה השחרור עצמו. גם מצב תודעתי בהיר, רגוע ומאוזן הוא עדיין מצב משתנה ומותנה ונטוע בסמסרה. תפקידה של סטווה הוא ליצור תנאים שבהם יכולה להתפתח ויווקה, ההבחנה בין הפראקריטי לבין הפורושה. כלומר כאשר הסטווה מתגברת היא יוצרת שקט בהכרה שבזכותו הפורושה יכול להשתקף בה. במילים אחרות, כאשר הסטווה דומיננטית, המערכת המנטלית נעשית בהירה ויציבה יותר, ובכך נוצרים התנאים המאפשרים לפתח הבחנה ברורה בין תהליכי פראקריטי לבין הפורושה.
מהו פורושה?
פורושה הוא אחד המושגים המרכזיים והקשים ביותר לתרגום בסאנקיה. אפשר לתאר אותו כעקרון המודעות הטהורה, אך גם תרגום זה אינו משקף את מלוא משמעותו.
הפורושה הוא לא משהו בתוכנו שאנחנו יכולים להציע עליו ולומר הנה הוא. הוא גם לא פועל בתוך העולם ואינו משתנה יחד עם התהליכים המתרחשים בו. הוא העין עצמה שלא יכולה לראות את עצמה. הוא הסובייקט הטהור. הוא עקרון המודעות שביחס אליו הגוף, החושים והמערכת המנטלית נעשים נראים ונחווים. משום כך, מנקודת המבט של הסאנקיה, אחת הבעיות המרכזיות של הקיום האנושי היא שאנו מזהים את עצמנו עם תהליכים השייכים לפראקריטי, במקום להבחין בינם לבין הפורושה.
אישוורקרישנה מתאר אותו באמצעות כמה מאפיינים מרכזיים: הוא עד, רואה, נבדל ונטול עשייה.
בקאריקה 19 נאמר:
tasmāc ca viparyāsāt siddhaṃ sākṣitvam asya puruṣasya| kaivalyaṃ mādhyasthyaṃ draṣṭṛtvam akartṛbhāvaś ca || 19 ||
"ומתוך הניגוד [להשתנות החומר], עולה כי טבעו של הפורושה הוא היותו מתבונן, שרוי בקאיוולייה , ניטרלי, רואה בלבד, ואינו פועל.."
לכן יש להבחין בין הפעילות המנטלית לבין המודעות שביחס אליה הפעילות הזאת נעשית או נראית. מחשבות, רגשות, זיכרונות, תחושת העצמי והפעילות הקוגניטיבית שייכים לפראקריטי.
הפורושה הוא לא העצמי היומיומי והפסיכולוגי. הוא לא האישיות, וגם לא הזיכרונות או המחשבות. כל אלה משתנים, ולכן הם שייכים לפראקריטי.
מה הקשר בין פראקריטי לפורושה?
הסאנקיה משתמשת בדימוי של הפיסח והעיוור כדי להסביר את היחסים בין שני העקרונות. הדימוי מבקש להמחיש כיצד שני עקרונות שונים לחלוטין זה מזה נעשים קשורים זה בזה במסגרת החוויה האנושית.
הפורושה מדומה לפיסח, שיכול לראות אך אינו יכול ללכת. הוא מייצג את המודעות: הוא רואה, אך אינו פועל. פראקריטי מדומה לעיוור, שיכול ללכת ולפעול אך אינו רואה. היא מייצגת את מכלול התהליכים המשתנים של המציאות: הגוף, החושים, המערכת המנטלית והעולם הפיזי. היא פעילה ויוצרת, אך כשלעצמה היא נטולת מודעות.
הדימוי מופיע בקאריקה 21:
puruṣasya darśanārthaṃ kaivalyārthaṃ tathā pradhānasya |paṅgv-andhavad ubhayor api saṃyogas tat-kṛtaḥ sargaḥ || 21 ||
"בעבור ראייתו של הפורושה ובעבור הקאיווליה של העיקרון הראשוני [פרקריטי] , החיבור בין השניים הוא כשל הפיסח והעיוור; מכוחו מתהווה הבריאה."
לכל אחד מהעקרונות יש איכות שחסרה לאחר. הפראקריטי מספקת את הדינמיקה, התנועה והעולם הפיזי והמנטלי, ואילו הפורושה מספק את אור המודעות שביחס אליו התהליכים הללו מקבלים משמעות.
כאשר הפיסח יושב על כתפי העיוור, נוצרת מערכת מתפקדת: העיוור (הפראקריטי) נע, והפיסח (הפורושה) מכוון ורואה. הוא יושב על כתפיה של פרקריטי ומכוון אותה אבל הוא לעולם לא יוכל לנוע. והיא לעולם לא תוכל להיות מודעת.
אך כאן גם טמונה הבעיה הקיומית: מתוך המפגש הצמוד הזה נוצרת אשליה. הפילוסופיה של הסאנקיה מראה שהמפגש הזה בין הפראקריטי לפורושה נועד להתרחש רק כדי להשיג שתי תכליות: ראשית, לאפשר לנו את חווית החיים והעולם (Bhoga), ושנית\ ואחרי שהבנו את המנגנון, לאפשר לנו להבחין בנפרדותנו מהפרקריטי ולזכות בשחרור המוחלט (Kaivalya).
מה גורם לסבל לפי הסאנקיה?
אם הפורושה אינו משתנה ואינו פועל, ואילו פראקריטי היא שמייצרת את הגוף, התודעה והרגשות, כיצד נוצר הסבל? הבעיה נעוצה באי־הבחנה, או א-וויווקה [aviveka]. כאשר אין הבחנה ברורה בין הפורושה לבין תהליכי פראקריטי, תכונות הפרקריטי מיוחסות לפורושה. כך נוצרת ההזדהות שבה אנו אומרים "אני כועס", "אני סובלת" או "אני מאמינה" כאילו התכונות והתהליכים של המערכת המנטלית הם טבעו של הרואה עצמו. מנקודת המבט של הסאנקיה, הכעס אכן מתרחש, הסבל אכן מתרחש והמחשבה אכן מתרחשת. הבעיה היא ההזדהות של הרואה עם התהליכים הללו. השחרור דורש שינוי באופן שבו היחס לרגשות ולמחשבות נתפסים באופן רגיל: לראות את תהליכי פראקריטי כתהליכים, ולהבחין ביניהם לבין הפורושה.
האם יש פורושה אחד או פורושות רבים?
הסאנקיה הקלאסית בחיבור סאנקיה קאריקה מחזיקה בעמדה פלורליסטית. קיימים פורושות רבים ונפרדים, ולא פורושה אוניברסלי אחד.
אישוורקרישנה מקדיש לכך את קאריקה 18:
janma-maraṇa-karaṇānāṃ pratiniyamād ayugapat-pravṛtteś ca |puruṣa-bahutvaṃ siddhaṃ traiguṇya-viparyayāc caiva || 18 ||
"ריבוי הפורושות מוכח מן ההפרדה של לידה, מוות והכלים [הכוונה היא ל-13 הכלים של הפרט שהם בודהי, אהמקארה, מנאס ועשרת החושים ואיברי הפעולה], מן הפעילות שאינה מתרחשת בו־זמנית, ומן השוני ביחס לשלוש הגונות."
אנשים שונים נולדים ומתים בזמנים שונים, מחזיקים בגופים ובמערכות חישה שונות ופועלים בדרכים שונות. גם המצבים המנטליים שלהם אינם זהים. מכאן מסיקה הסאנקיה את ריבוי הפורושות. לעמדה זו יש משמעות עמוקה להבנת השחרור. קאיווליה מתייחסת לפורושה מסוים המשתחרר מן ההזדהות עם פראקריטי אינדיווידואלית. השחרור של אדם אחד אינו מביא לשחרורם של כל האחרים.
מהי קאיווליה לפי הסאנקיה? מהו השחרור לפי היוגה?
קאיווליה היא המונח המרכזי לתיאור השחרור בסאנקיה. המילה קשורה למונח קֵוַלַה, המציין את המילה לבד, או שמשהו שניצב בפני עצמו. קאיווליה מתארת את השלמת ההבחנה בין הפורושה לבין פראקריטי. כאשר ההבחנה נעשית שלמה, הפורושה שהוא מי שאנחנו , מפסיק להזדהות עם תהליכי פראקריטי.
אחד הדימויים המפורסמים ביותר מופיע בקאריקה 59, שבה פראקריטי מדומה לרקדנית:
raṅgasya darśayitvā nivartate nartakī yathā nṛtyāt |
puruṣasya tathātmānaṃ prakāśya vinivartate prakṛtiḥ || 59 ||
"כשם שרקדנית פורשת מן הריקוד לאחר שהציגה את עצמה בפני הצופה, כך פראקריטי, לאחר שחשפה את עצמה בפני הפורושה, פורשת."
הדימוי מבטא תפיסה של תכלית ההתפתחות. פראקריטי היא המערכת שבתוכה מתפתחים העולם, הגוף והתודעה, והיא גם המערכת שבאמצעותה מתאפשרת ההבחנה. כאשר ההבחנה מושלמת, תכליתו של התהליך הושלמה. כלומר אנחנו צריכים את התודעה האנשוית כדי להגיע לשחרור אבל מהרגע שהפסקנו את הזיהוי השגוי אין לנו עוד צורך בתודעה שהיא כמו שכבר הובהר היבט של פרקריטי.
מה ההבדל בין סאנקיה ליוגה של פטנג'לי?
הקשר בין סאנקיה לבין היוגה של פטנג'לי הוא מן הנקודות החשובות ביותר להבנת היוגה הקלאסית.
פטנג'לי חולק עם הסאנקיה מערכת מושגים ומבנה מטאפיזי קרובים מאוד, ובהם ההבחנה בין פראקריטי לפורושה, תורת הגונות ומטרת הקאיווליה, ומכניס לתוכה היבטים פרקטיים. לעיתים קרובות, היוגה והסאנקיה נתפסו בפילוסופיה ההודית כמסורות אחיות ומשלימות. עם זאת, קיימים גם הבדלים משמעותיים. הסאנקיה הקלאסית המיוצגת בסאנקיה קאריקה מבטלת את קיומו של אישוורה, אל בורא. היא מעידה שניתן להסביר את מבנה המציאות ואת תהליך השחרור ללא הסתמכות על קיומו של אישוורה. המערכת נשענת על היחסים בין פראקריטי לבין הפורושות. אצל פטנג'לי מופיע לעומת זאת מושג מפורש של אישוורה. ביוגה סוטרה 1.24 הוא מוגדר כך:
kleśa-karma-vipākāśayair aparāmṛṣṭaḥ puruṣa-viśeṣa īśvaraḥ || 1.24 ||
"אישוורה הוא פורושה מיוחד, שאינו נגוע בקלשות [גורמי המכאוב], בפעולות, בפירות הפעולה ובמשקעיהן."
אישוורה מתואר כפורושה מיוחד, שאינו כפוף לתהליכים הקארמתיים.
פטנג'לי מציע גם דרך של התמסרות לאישוורה, אישוורה פראנידהאנה, כאחד מאמצעי התרגול. בהמשך הוא מתאר את אישוורה כמורה קדמון:
sa pūrveṣām api guruḥ kālenānavacchedāt || 1.26 ||
"הוא גם המורה של הקדומים, משום שאינו מוגבל בזמן."
לכן אפשר לומר שהיוגה של פטנג'לי חולקת עם הסאנקיה חלק ניכר מן המבנה המטאפיזי שלה, אך מוסיפה לו ממד ייחודי באמצעות מושג אישוורה ומערכת תרגול מפורטת. היוגה של פטנג'לי אינה המסורת היחידה שעושה שימוש ברעיונות המזוהים עם הסאנקיה. גם הבהגווד גיטה משלבת יסודות סאנקיאניים בתוך תפיסת עולם תיאיסטית. בגיטה אנו מוצאים הבחנות בין שדה לשוכן בשדה, בין פראקריטי לבין עקרון המודעות, וכן דיון מפורט בשלוש הגונות. אולם הגיטה אינה מאמצת את הסאנקיה הקלאסית כפי שהיא מוצגת בסאנקיה קאריקה, אלא משלבת רעיונות אלה בתוך מערכת רחבה יותר שבה קרישנה מוצג כעיקרון העליון וכמקורם של פראקריטי ושל כל הקיום.
משום כך אפשר לראות הן ביוגה של פטנג'לי והן בבהגווד גיטה דוגמאות שונות לאופן שבו רעיונות סאנקיאניים השתלבו במסורות תיאיסטיות. היוגה של פטנג'לי מתוארת לעיתים במחקר כסאנקיה תיאיסטית, או כסאנקיה עם אישוורה, ואילו הגיטה יוצרת שילוב רחב ומורכב יותר בין רעיונות סאנקיאניים, תפיסות של יוגה ומסגרת תיאולוגית שבמרכזה קרישנה.
סאנקיה, פראקריטי ופורושה: סיכום?
הפילוסופיה של הסאנקיה מציעה את אחת המסגרות האנליטיות העמוקות והעקביות ביותר במחשבה ההודית הקלאסית לניתוח המציאות והתודעה. דרך המבנה הדואליסטי של פראקריטי ופורושה, והחלוקה הטיפולוגית ל-25 טטוות, היא מבקשת לפרק את החוויה האנושית למרכיביה היסודיים כדי להצביע על שורש הסבל הקיומי.
חשיבותה התיאורטית וההיסטורית של הסאנקיה טמונה בכך שהיא משנה לחלוטין את הגבולות המוכרים לנו בין החומרי/ הטבע/ לרוחני/טהור/ מודע: המערכת המנטלית כולה, על תפקודיה הקוגניטיביים (בודהי), התפעלויותיה הרגשיות, ומבנה הזיקה העצמית שבה (אהאמקארה), אינה מודעות טהורה, אלא צורה מעודנת ודינמית של פראקריטי. הסבל, לפיכך, אינו גזירת גורל מטאפיזית, אלא תוצר של כשל הכרתי (א-וויווקה): ההזדהות השגויה של עקרון המודעות הבלתי-משתנה (פורושה) עם התהליכים המותנים והחולפים של הטבע.
מתוך תפיסה זו צומח הקשר ההדוק והמשלים בין הסאנקיה לבין היוגה הקלאסית. אם הסאנקיה מספקת את האבחון הדיאגנוסטי ואת המפה המטאפיזית של הנבדלות בין הנראה לרואה, היוגה של פטנג'לי מציעה את המתודולוגיה היישומית להשקטת התנודות המנטליות. השחרור אינו שינוי במציאות האובייקטיבית, אלא התייצבות של התודעה בהבחנה הטהורה (ויווקה-קיהאטי) ומתוכה ומתוך תרגול הסמדהי נוצר מצב של בידוד והפורושה שב לשכון בטבעו העצמאי, הנבדל והבלתי-מותנה.
להישאר מעודכנים:
אם אהבתם את המאמר ורוצים להמשיך לקבל מאמרים חדשים, הרצאות ועדכונים על תכנים ופעילויות קרובות, ניתן להצטרף לרשימת התפוצה. [ 🔗 הרשמה לעדכונים ] או לקבוצת הווטאפ: [ 🔗 ווטסאפ ]
מסלולי לימוד:
העיסוק בטקסטים של הפילוסופיה של היוגה מתבסס על קריאה מונחית והעמקה מתמשכת במקורות.
מידע נוסף על מסלולי הלימוד והמבנה שלהם זמין כאן.🔗 צפייה במסלולי הלימוד וההעמקה ]
כדי להבין היטב את העקרונות שסקרתי במאמר אתם מוזמנים לצפות בהרצאה קצרה ביוטיוב בנושא היוגה סוטרה-
מהי יוגה? האם יוגה היא תנוחות גופניות? | פטנג'לי, תודעה ושחרור:
תגובות