יוגה וידיה | Yoga Vidyā
ידע היוגה – מרכז ללימודי פילוסופיה והיסטוריה של היוגה דרך קריאה בטקסטים המקוריים| ד"ר הגר שלו
מהי יוגה? כיום המילה יוגה מזוהה בעיקר עם תנוחות גופניות, תרגילי נשימה ומדיטציה. אולם משמעות זו, אף שהיא קשורה להתפתחותן של מסורות יוגיות עתיקות, אינה ממצה את משמעותו של המושג. לאורך ההיסטוריה ההודית שימשה המילה יוגה לציון מגוון של תרגולים, מצבים תודעתיים, דרכי פעולה ותפיסות של שחרור.
לכן אין הגדרה אחת שמתאימה לכל מה שנקרא יוגה. היוגה של האופנישדות אינה זהה ליוגה של הבהגווד גיטה, היוגה של פטנג'לי אינה זהה להאטה יוגה, והיוגה של מסורות הוודאנטה אינה זהה ליוגה של המסורות הטנטריות. המסורות הללו חלוקות בשאלות יסוד על טבע האדם, המציאות והשחרור, ולעיתים אף מציעות תפיסות עולם שונות וסותרות.
ובכל זאת, מתחת להבדלים האלה אפשר לזהות גם מכנה משותף מעשי: היוגה עוסקת בניסיון לשנות את האופן שבו האדם מתנהל באופן רגיל ואוטומטי, באמצעות ריסון, אימון, התבוננות, מדיטציה וידע.
כדי להבין מהי יוגה, אם כן, כדאי לבחון הן את משמעות המונח והן את האופן שבו הוא קיבל משמעות במסורות השונות.
מה פירוש המילה יוגה?
המילה יוגה היא שם עצם בסנסקריט, הקשור לשורש yuj. במסורת הדקדוקית ההודית מופיעות לשורש זה משמעויות שונות, ובהן רתימה או חיבור, וכן משמעות הקשורה לסמדהי [ראו ערך].
המשמעות של "רתימה" קשורה לדימוי של רתימת סוסים או כוחות שאינם פועלים מעצמם בכיוון הרצוי, אלא זקוקים להכוונה ולשליטה. משמעות אחרת של השורש קשורה לסמאדהי, כלומר להתכנסות או ריכוז תודעתי.
המשמעויות הללו אינן שתי הגדרות פשוטות שמתוכן ניתן לבחור אחת ולומר שזו "המשמעות האמיתית" של יוגה. לאורך ההיסטוריה המונח קיבל משמעויות שונות בתוך הקשרים פילוסופיים ודתיים שונים. דווקא השינויים האלה מלמדים משהו חשוב: יוגה אינה שיטה אחת בעלת הגדרה קבועה, אלא שם שעבר בין מסורות שונות וקיבל בתוכן משמעות חדשה.
יוגה כרתימת החושים: הקאטה אופנישד
אחד הביטויים הקדומים והחשובים להבנת היוגה מופיע בקאטה אופנישד, טקסט פילוסופי מן האופנישדות – אוסף של כתבים הודיים קדומים העוסקים בשאלות של העצמי, התודעה, המציאות והשחרור.
בטקסט מופיעה מטאפורת המרכבה: הגוף מתואר כמרכבה, החושים כסוסים, התודעה שלנו כמושכות והחלק של התודעה שנקרא בודהי המבחין בין עצמים הוא רכב. האדם נדרש ללמוד לרתום את החושים ואת התודעה, במקום לאפשר להם למשוך אותו ללא שליטה.
בטקסט נאמר:
tāṃ yogaṃ iti manyante sthirām indriyadhāraṇām
"יוגה היא הריסון היציב של החושים."
זהו ביטוי חשוב להבנת אחד המאפיינים המרכזיים של היוגה הקדומה. היוגה מתחילה בשאלה כיצד האדם יכול להפסיק להיות מופעל באופן אוטומטי על ידי החושים, הדחפים וההרגלים שלו.
החושים נמשכים אל האובייקטים שלהם; התודעה נמשכת אחר רשמים, מחשבות וזיכרונות; הרצונות מתעוררים ומכוונים את הפעולה. האדם הרגיל אינו בהכרח מודע למנגנונים האלה, ובמובן זה הוא אינו חופשי לחלוטין: הוא מגיב שוב ושוב לאותם גירויים, תשוקות ודפוסים.
היוגה מציעה תהליך של רתימה וריסון. היא מבקשת לאפשר לאדם להתבונן במנגנונים הללו, לא להיות נשלט על ידם באופן אוטומטי, ולפתח יכולת להפנות את גופו ותודעתו אל יעד שנבחר במודע.
יוגה כתרגול של ריסון והתעלות
העיקרון הזה חוזר בצורות שונות במסורות היוגיות. אף שהן חלוקות ביניהן בשאלת המטרה הסופית, רבות מהן יוצאות מנקודת מוצא דומה: האדם כפי שהוא מתנהל באופן רגיל אינו מצוי עדיין במצב של חירות.
הגוף ממשיך לפעול על פי הרגליו, החושים ממשיכים למשוך את תשומת הלב החוצה, והתודעה ממשיכה לייצר מחשבות, רגשות, זיכרונות ודימויים. תשוקות מתעוררות, והאדם נוטה להזדהות איתן ולפעול מתוכן.
היוגה מבקשת לשנות את המצב הזה.
אין פירוש הדבר שכל המסורות היוגיות מבקשות לדכא את התשוקות או להכחיד את הגוף. במסורות שונות המטרה יכולה להיות ריסון, ויסות, התנתקות מהיאחזות, התמרה או שינוי היחס לדחפים ולתכנים של התודעה. במסורות מסוימות יש ניסיון להתעלות מעל מנגנונים אלה. באחרות נעשה ניסיון להתמיר אותם ולהשתמש בהם כחלק מן הדרך.
המשותף הוא הניסיון שלא להיות נתון לחלוטין לחוקיות האוטומטית של הגוף והתודעה.
מכאן נובעת החשיבות של מדיטציה, ריסון חושי, משמעת עצמית ותרגול של ידע במסורות היוגיות. המדיטציה אינה רק טכניקה להרגעה. היא מאפשרת לאמן את היכולת להישאר עם אובייקט, לזהות את תנועות התודעה, לא להגיב מיד לכל מחשבה או דחף, ולפתח צורה אחרת של קשב.
במובן זה, היוגה היא גם אימון של חירות: ניסיון ליצור מרווח בין הגירוי לבין התגובה, בין הופעתו של רצון לבין הפעולה, ובין מחשבה לבין הזדהות איתה.
יוגה בבהגווד גיטה: פעולה, שוויון נפש ודרך לשחרור
הבהגווד גיטה, או "שירת האל", היא יצירה פילוסופית־דתית המופיעה בתוך האפוס ההודי הגדול מהבהארטה. הטקסט, המתואר כדיאלוג בין הלוחם ארג'ונה לבין האל קרישנה, עוסק בין היתר בפעולה, ידע, מדיטציה, מסירות ובשחרור, ושם יוגה תופסת מקום מרכזי. הגיטה אינה מציעה הגדרה אחת ויחידה ליוגה, אלא משתמשת במונח כדי לתאר דרכים שונות לשינוי היחס של האדם לפעולה, לעצמו, לאל ולמציאות.
אחת ההגדרות המפורסמות מופיעה בפרק השני:
samatvaṃ yoga ucyate
"יוגה נקראת שוויון נפש."
כאן היוגה היא שינוי האופן שבו האדם פועל בתוכו. האדם נדרש לפעול מבלי להיות נשלט על ידי ההיצמדות לתוצאות הפעולה – הצלחה וכישלון, רווח והפסד.
פסוק אחר אומר:
yogaḥ karmasu kauśalam
"יוגה היא מיומנות בפעולה."
הגיטה קושרת אפוא את היוגה ליכולת לפעול בעולם מבלי להיות כבול לתוצאות הפעולה. היוגה נעשית דרך לשינוי היחס בין האדם לבין הרצונות, ההישגים והפירות של מעשיו.
בהמשך הגיטה מציגה דרכים שונות של יוגה, ובהן קארמה יוגה הדרך של הפעולה, דהיאנה יוגה שהיא הדרך של המדיטציה והידע [לעיתים קרישנה מכנה דרך זו כדרך הידיעה- גיאנה יוגה ולעיתים כדרך המדיטציה או דהיאנה יוגה]. גם כאן ניתן לזהות את אותו עיקרון מעשי: האדם נדרש להשתנות ביחס לדפוסים הרגילים שמנהלים אותו.
במקום שהרצון לתוצאה יכתיב את הפעולה, מתפתחת פעולה שאינה תלויה באותה מידה בפירותיה. במקום שהתודעה תהיה כבולה למושאיה, היא לומדת להתייצב. במקום שהאדם יפעל מתוך הרגל והיאחזות, הוא לומד לפעול מתוך ידיעה ומשמעת.
יוגה לפי פטנג'לי: השקטת תנודות התודעה
פטנג'לי, החכם שאליו מיוחסת יוגה סוטרה, הוא הדמות המרכזית במסורת היוגה הקלאסית. יוגה סוטרה היא חיבור קצר ושיטתי העוסק בתודעה, במדיטציה, בתרגול ובדרך לשחרור. בטקטס הזה, כבר בסוטרה השנייה נאמר:
yogaś citta-vṛtti-nirodhaḥ
"יוגה היא השקטה של תנודות התודעה."
התועה כאן נקראית צ'יטה, מתייחסת למכלול ההכרה או התודעה המנטלית, vṛtti לתנודות או אופני הפעילות שלה, ו-nirodha לריסון, הפסקה או השקטה.
הגדרה זו מתארת תהליך של השקטת הפעילות המשתנה של ההכרה.
הסוטרה הבאה מוסיפה:
tadā draṣṭuḥ svarūpe'vasthānam
"ואז הרואה שוכן בטבעו שלו."
כאשר תנועות ההכרה אינן עוד קובעות את האופן שבו האדם תופס את עצמו, מתאפשרת הבחנה בין הרואה לבין כל מה שהוא רואה.
למה צריך להשקיט את התודעה?
כאן נכנסת לתמונה המפה הרעיונית של היוגה הקלאסית, הקשורה קשר הדוק לסאנקיה [ראו קטגוריה נפרדת].
לפי תפיסה זו, יש להבחין בין פורושה, עקרון התודעה או הרואה, לבין פראקריטי, הטבע המשתנה שממנו מתפתחים הגוף, החושים וההכרה.
הבעיה האנושית אינה פשוט עודף מחשבות. הבעיה עמוקה יותר: האדם אינו מבחין בין הרואה לבין מה שנראה. הוא מזדהה עם הגוף, עם המחשבות, עם הרגשות ועם התהליכים המשתנים של ההכרה.
מכאן נובע הסבל.
היוגה היא אם כן מעבר לטכניקה להרגעת התודעה. היא תהליך שנועד לשנות את האופן שבו האדם מזהה את עצמו. כלומר שינוי בזיהוי העצמי הנורמטיבי והטבעי שלנו. באמצעות תרגול, ריכוז ומדיטציה, הפעילות המשתנה של ההכרה נעשית שקטה יותר, וההבחנה בין פורושה לפראקריטי נעשית אפשרית. המטרה הסופית היא קאיווליה – שחרור המתואר כהתבססות הפורושה בטבעו, ללא הזדהות עם פראקריטי.
במובן הזה, היא דרך של הבחנה שנקראית בטקסט הזה ויוקה.
שמונת איברי היוגה
פטנג'לי, בפרק 2 החל מפסוק 28 מציע מערכת של שמונה איברים, המהווה דרך שיטתית לאימון החושים והתודעה:
-
יאמה – עקרונות של משמעת ביחסים עם אחרים.
-
ניאמה – משמעת וטיפוח אישי.
-
אסנה – תנוחה יציבה ונוחה.
-
פראניאמה – ויסות הנשימה.
-
פראטיהרה – הפניית החושים מן האובייקטים שלהם.
-
דהארנה – ריכוז.
-
דהיאנה – מדיטציה.
-
סמאדהי – מצב של התכנסות או ספיגה תודעתית עמוקה.
אפשר לראות ברצף הזה תהליך הדרגתי של איסוף האדם: מן האופן שבו הוא מתנהל בעולם, דרך הגוף והנשימה, אל החושים, ולבסוף אל הפעילות העדינה של התודעה.
חשוב גם לזכור שהמשמעות של האיברים הללו השתנתה במסורות היוגה המאוחרות. במיוחד, האסנה שאנו מכירים כיום כמערכת רחבה של תנוחות גופניות תופסת אצל פטנג'לי מקום מצומצם בהרבה.
יוגה במסורות ההאטה והטנטרה
בימי הביניים התפתחו מסורות ששינו באופן משמעותי את תפיסת הגוף ואת מקומו בדרך היוגית.
במסורות ההאטה יוגה הגוף נעשה כלי מרכזי לטרנספורמציה. תרגולי אסנה, פראניאמה, מודרות, בנדהות ומדיטציה משתלבים במערכות המתייחסות לגוף, לנשימה ולכוחות החיוניים כחלק מן הדרך לשינוי.
במסורות אלה מופיעים גם מושגים המציעים תפיסה שונה של היחסים בין גוף, נשימה, תודעה וכוחות החיים.
ניתן לראות כיצד העיקרון הבסיסי של היוגה של ריסון של החושים והמחשבות, מקבל ביטוי נוסף של עבודה מכוונת עם הגוף והכוחות הפועלים בו [ראו ערכים נפרדים למושגים כמו פראנה, קונדליני, צ'קרוצ ועוד].
גם כאשר המטרה שונה מזו של פטנג'לי, עדיין קיים ניסיון לחרוג מן התפקוד הרגיל של האדם ולפתח יכולת אחרת של שליטה, קשב ותודעה. במידה רבה ניתן לומר שיוגיים אלו חיפשו יציאה מהירה מהסמסרה- מעגל הלידה והמוות.
האם יוגה היא איחוד או הפרדה?
המילה "יוגה" מתורגמת לעיתים קרובות כ"איחוד", והתרגום הזה נעשה נפוץ במיוחד בשיח המודרני. יש מסורות שבהן אכן מופיעים רעיונות של חיבור או איחוד, אך אין להפוך אותם להגדרה האוניברסלית של היוגה.
במסורות מסוימות, ובמיוחד בהקשרים וודנטיים, היוגה קשורה לידע המאפשר להתגבר על תחושת הנפרדות. אבל באדוויטה ודאנטה, למשל, אין מדובר בפשטות בחיבור של שני דברים נפרדים – אטמן וברהמן. הטענה היא שהנפרדות עצמה נובעת מאי־ידיעה, והידע חושף את מה שכבר נכון.
במסורות טנטריות מסוימות, לעומת זאת, מופיעים דימויים של איחוד בין כוחות שונים – למשל בין שיווה לשאקטי או בין עקרונות שונים בגוף היוגי.
לכן "יוגה כאיחוד" היא משמעות חשובה בהיסטוריה של המושג, אך היא אינה יכולה לשמש כהגדרה לכל היוגה.
מה משותף למסורות היוגיות?
כאן אולי נמצא המפתח להבנת היוגה.
המסורות היוגיות שונות מאוד זו מזו. הן לא תמיד מסכימות מהו טבע העצמי, מהו מבנה המציאות, האם קיים אל מכונן שמתוכו ובזכותו הכל מתקיים [ראו מאמר נפרד על יוגה ודת], משמעות הגוף או הדרך לשחרור. חלקן מדגישות הבחנה, אחרות ידע, אחרות מסירות, ואחרות טרנספורמציה של הגוף והתודעה.
ובכל זאת, רבות מהן מתחילות מבעיה מעשית דומה:
האדם אינו חופשי לחלוטין מן המנגנונים שמפעילים אותו.
החושים נמשכים לאובייקטים. הגוף מגיב לגירויים. התשוקות מתעוררות. המחשבות ממשיכות להופיע. הזיכרונות והרשמים ממשיכים לפעול. האדם מזדהה עם כל אלה ופועל מתוכם.
היוגה מבקשת ליצור אפשרות אחרת.
באמצעות משמעת, ריסון חושי, ריכוז, מדיטציה, ידע ולעיתים גם עבודה עם הגוף ועם פראנה, האדם מנסה להפסיק להיות מופעל באופן אוטומטי על ידי מה שמתרחש בו.
תפיסת העולם משתנה, המטרה משתנה, והאמצעים משתנים, אבל עצם הניסיון לחרוג מן האופן הרגיל והאוטומטי של הקיום הוא אחד החוטים המקשרים בין רבות מן המסורות שנקראות יוגה.
אז מהי יוגה?
בהיסטוריה של הודו, יוגה יכולה להיות רתימת החושים, ריסון התודעה, דרך של פעולה, מדיטציה, ידע, מסירות, תרגול גופני או תרגול נשימה, עבודה עם אנרגיות החיים הסמויות מן העין, ודרך דרך לשחרור. לעיתים היא מתוארת כמטרה- יעד סוטריולוגי ופעיתים היא מוגדרת כאמצעי- כתרגול. משמעותה משתנה מטקסט לטקסט וממסורת למסורת.
אבל אפשר לזהות בה עיקרון מעשי מרכזי: הניסיון להפוך את האדם ממי שפועל באופן אוטומטי מתוך דחפים, הרגלים ותנועות של הגוף והתודעה, למי שמסוגל להתבונן בהם, לרסן אותם ולפעול מתוך מידה אחרת של חירות.
מכאן אפשר להבין מדוע המדיטציה, ריסון החושים, המשמעת העצמית והידע מופיעים שוב ושוב במסורות היוגיות, גם כאשר התפיסות הפילוסופיות שמאחוריהם שונות זו מזו.
אולי לכן השאלה העמוקה יותר אינה רק:
מהי יוגה?
אלא:
מה צריך להשתנות באדם כדי שהוא לא יהיה עוד נתון באופן אוטומטי לכל מה שמתרחש בגופו ובתודעתו?
זו, במובנים רבים, אחת השאלות שהיוגה מנסה לענות עליהן כבר מאות רבות של שנים.
לקריאה נוספת
[מהי יוגה סוטרה?] · [מי היה פטנג'לי?] · [מהם שמונת איברי היוגה?] · [מהי סאנקיה?] · [מהו פורושה?] · [מהי פראקריטי?] · [מהי האטה יוגה?] · [מהי מדיטציה?] · [מה ההבדל בין יוגה קלאסית ליוגה מודרנית?]
